ההתחדשות העירונית היא תהליך שבו בעלי דירות יכולים ליהנות מהזדמנויות למימוש זכויות בנייה ועל ידי כך להשביח את הנכס שבבעלותם. לכל אחד מהמסלולים להתחדשות עירונית יש השלכות שונות וסוגיות מהותיות המשפיעות על איכות והצלחת הפרויקט. 

כמנהלות פרויקטים ידוע לנו כי לבעלי הזכויות ישנם דרישות וציפיות, כך שארגון נכון ומודעות למצב התכנוני קריטי לשלב ההתארגנות ולכן קריטי להצלחת הפרויקט.

1. עיבוי (בשם המוכר יותר -תמ"א 38/1)

במסלול החיזוק, בעלי הזכויות אינם חייבים לעבור תהליך פינוי, כיוון שהבניין נשאר במקומו ועובר שדרוג. עם זאת, עליהם להיות מעורבים בתהליך האישור של השיפוצים ולקבוע את זכויותיהם בתוספת הדירות (במידה שישנה). בעלי הדירות יכולים להנות מתנאים טובים יותר כמו תוספות לשטח הדירה הקיימת כמו ממ״ד או שיפוץ פנים דירתי . הארגון הראשוני חשוב כדי למנוע עיכובים, במיוחד אם יש התנגדות מצד דיירים לביצוע השיפוצים.

2. הריסה ובנייה בניינית (תמ"א 38/2)

לאור סיומה של תוכנית המתאר הארצית לחיזור מבנים (תמ"א 38) ברוב הערים, עיריות רבות מקדמות תוכניות אשר צפויות להחליף את מתווה התמ״א. התוכניות צפויות להתאים את מנגנון ההתחדשות הבניינית, קרי מגרשים בודדים למרחב המקומי.

במסלול של הריסה ובנייה מחדש, נהרס הבניין כולו ונבנה מחדש בהתאם לזכויות הבנייה התקפות. לעיתים, מספר בניינים מתאחדים ויוצרים פרויקט הריסה ובנייה המכיל מספר בניינים. בשונה מתמ"א 38 מסוג 2 כאן ניתן לבנות יותר מבניין אחד על החלקה (ככל ויש מקום). בעלי הדירות זכאים למימון מלא עבור שכירות במהלך תקופת הבנייה כולל הוצאות הובלה הלוך וחזור. מתווה הזכויות לרוב יהיו ידועים ויוכלו להעניק וודאות מסוימת בכל הנוגע למספר קומות, כניסות ועוד.

מתווה חלופת שקד – מהווה מסלול שמזכיר את מסלול ההריסה ובניה בניינית אך מכיל סל זכויות שונה ומהווה מבחינת לוחות זמנים כמו תהליך של הגשת תוכנית בסמכות רשות מקומית ולא כמו בקשה להיתר.